גידול עגלות לתחלופה – פרק 2

רקע כללי

גיל הגמילה נע לרוב סביב 55-65 יום בהתאם להתניות משקיות ובעיקר בשל שיקול כלכלי/לוגיסטי שהרי בטבע תהליך הגמילה מתרחש באופן כמעט פסונטני ובשלבים הרבה יותר מאוחרים. בשלב הזה מפסיקים מתן של מזון נוזלי והיונק עובר לאכילה בלעדית של מזון מוצק, רצוי אותו מזון שהאכלנו אותו בשלבים המוקדמים אלא שבשלב הזה המזון המוצק הופך להיות המקור הבלעדי לדרישות המטבוליות של בעל החיים לקיום וגדילה.

המטרה בגמילה היא לבצע מעבר חלק ככל שניתן מהזנת חלב להזנה בלעדית במזון מוצק, לכולנו ברור שמדובר בעקה משמעותית עבור היונק, כזאת שפוגעת ברווחת החיים שלו ומעלה את הרגישות שלו לתחלואה בעיקר כאשר מתווספים לה מעברי קבוצה, חשיפה לבעלי חיים חדשים או עקות מזג אויר.
בשלב הזה צריכת המזון המוצק/תערובת היא מפתח חשוב להצלחת התהליך ואנו מצפים מהיונק לאכול בסמוך לגמילה 1.8-2 ק"ג של מזון מוצק. זהו סמן גס לכך שהיונק מוכן לגמילה.

לאור הדברים הללו חשוב שבשלב הזה נמנע מהעברת היונק לשיכון או קבוצה אחרת ואת ההעברות נבצע כשבוע עד עשרה ימים לאחר הגמילה לאחר שבעלי החיים הסתגלו להזנה נטולת חלב.

בנוסף לאתגר המטבולי תוכנית ההזנה אמורה לסייע לבעל החיים ולמערכת העיכול שלו לעבור טרנספורמציה הדרגתית למערכת עיכול של מעלה גירה מתפקד. תהליך זה אינו תלוי גיל בלבד ולמזון המוגש משמעות גדולה. האתגרים שעומדים בפנינו כוללים בין השאר את הגדלת מערכת העיכול, התפתחות מערכת השרירים המניעה אותה לצד העובדה שתפוקת הכרס בשלב הזה אינה מקסימלית ואנו נדרשים להאביס מקורות מזון איכותיים כאלו שתרומתם המטבולית גבוהה גם עבור חד קיבתיים. המשמעות היא שצריך אמנם להעלות את כמות המזון הגס אולם בצורה מתונה.

תוכנית ההזנה

על מנת לתת מענה לאתגרים שתוארו ישנן מספר דרכים לביצוע תהליך זה:

1. האבסת תערובת יונקים ומזון גס בנפרד כאשר כמות המזון הגס תעלה ל 1-1.5 ק"ג לראש ליום בהתאם לגיל ושאר המזון המוצק יסופק דרך תערובת יונקים בצריכה חופשית.
2. ערבול של תערובת יונקים ומזון גס קצוץ היטב ביחס של 20-25% בהתאם לסוג המזון הגס.
3. האבסת בליל ייעודי עם רמות מזון גס הנעות בין 20-25% בהתאם לסוג המזון הגס.

בכל השיטות רצוי לשלב מוננזין על מנת למנוע תחלואה בקוקסידיה ולשפר את תוספת המשקל.

אחד מהאתגרים הלוגיסטיים בקבוצות הגילאים הללו הוא כמות המזון המועטה המוגשת לכל בעל חיים בנפרד ולכלל השלוחה. הכמות היומית ברפת סטנדרטית היא בדרך כלל כזו שאינה ניתנת לערבול בעגלות המערבלות מצד אחד אך מהווה מעמסה פיזית על העובדים הנדרשים לחלק מזון בצורה ידנית. לאור זאת נוטים משקים רבים לערבל ולהגיש בליל למספר ימים או לחלק כמות תערובת בערימה גדולה באבוס מתוך מחשבה שמדובר במזון יבש ולכן אין בעיה של קלקול. בשתי תצורות ההגשה מקבלים בעלי החיים אוכל טרי כל מספר ימים והתוצאה בדרך כלל היא אכילה לא אחידה של המזון הגס וירידה בטעימות עקב הפגיעה בטריות. חשוב להבין שהעובדה שהמזון שהוגש הוא יבש אינה פתרון שכן בעל חיים שאוכל נוטה להרטיב את המזון באבוס עם הרוק שמפורש בעת האכילה ובכך נפגעת הטריות.
על מנת למקסם אכילה חובה להגיש מזון טרי בכל יום, זו עובדה נכונה לכל השלוחות וגם לכל בעלי החיים…

כאשר מגישים כמות גבוהה מדי של מזון גס, בעיקר אם הוא בעל נעכלות פחותה, תלתן לא איכותי לדוגמא, נקבל עגלות עם כרס גדולה ופרווה שאינה מבריקה וזאת מכיוון שמערכת העיכול של מעלה הגירה הצעיר עדיין אינה יודעת להתמודד כמות גבוהה של מזון סיבי. תופעה דומה ניתן לקבל כאשר יש מיון עקב הגשה של מזון למספר ימים. במקרה זה חלק מבעלי החיים, בעיקר החזקים והגדולים יותר יראו יפים ומבריקים ואילו הקטנים יותר יהיו רזים, בעלי כרס גדולה ופרווה שאינה מבריקה. מערכת החיסון של בעלי חיים אלו תהיה גם לרוב חלשה יותר ולכן הם עלולים לסבול ממחלות נשימה או סתם פטרת עורית קשה.

עניין אחרון, כפי שנאמר ברשימה הקודמת, בליל החולבות למרות זמינותו וערכו המזין אינו המזון המתאים לשלב הזה ויש להימנע משימוש בו על בסיס אותם מניעים שתוארו ברשימה הקודמת.

בהמשך נתאר את שלבי הגידול הבאים…