פיענוח תוצאות בדיקות המעבדה המורחבות

אז חזרו התוצאות של בדיקה מורחבת ששלחתם למזון גס, הגיע המון מידע!

למה צריך את כל המידע הזה?

מה עושים עם כל המידע הזה?

ברשימה הבאה אנסה לענות על השאלות הללו.

בגדול אנשי ההזנה נחלקים לשלוש שזה בערך כמו כל דבר בחיים…

1. כאלו שלא מאמינים לתוצאות של הבדיקות ומכניסים למטריצה ערכים קבועים עבור המזונות הגסים השונים. לפעמים זה עובד להם ולפעמים קצת פחות. זה מאד מפשט את העבודה ולא דורש מהם מאמץ אבל מאד מקשה על פתרון של בעיות כי לא באמת יודעים לאן לתקן.
2. כאלו שמכניסים למטריצה את ערכי הבדיקה הבסיסיים, חלבון שומן דופן תא, אפר, סידן וזרחן. המזון מקבל ערכי אנרגיה המתבססים על הערכה או חישוב. בשיטה הזו עובדים מרבית התזונאים בישראל. הדרך להתגבר על מה שלא יודעים היא באמצעות שימוש במגוון רחב של מזונות אשר אמורים "לחפות" אחד על השני.
3. כאלו שקולטים את מרבית נתוני הבדיקה ואנסה להסביר מה הם עושים איתם.

הבדיקה המורחבת כוללת ערכים רבים המתייחסים להרכב הסוכרים "המסיסים", רמות האלמנטים השונים ואיכות דופן התא אולם ברשימה הנוכחית אפרט אך ורק לגבי התוצאות הנוגעות לאיכות דופן התא.

הנעכלות של המזינים השונים מייצגת את ההפרש בין מה שנכנס למה שיצא בצואה. נעכלות דופן התא הצמחי תלויה במספר גורמים המשפיעים על ההרכב הכימי והמבנה של דופן התא. בעבר נהוג היה לתת משקל רב לשיעור הליגנין, אותו מרכיב שאינו נעכל הנקשר לחלק מהסוכרים ומגביל את חיידקי הכרס מלפרק את כל דופן התא. בשנים האחרונות למדנו שמידת ההתאמה בין כמות הליגנין לנעכלות דופן התא אינה חזקה שכן לא רק הכמות משפיעה אלא גם אופן הפיזור של הליגנין ולכן התחלנו להיעזר בבדיקות נעכלות המספקות לנו אומדן כמותי של שיעור דופן התא שיתפרק. בתחילת הדרך הסתפקנו בבדיקה במועד אחד 30 או 48 שעות אך עם הזמן למדנו שמידת ההתאמה בבדיקה אחת אינה גבוהה וכיום אנו נעזרים בשלושה ולעיתים גם בארבעה מועדי זמן שונים המספקים לנו אומדן די מדויק של קצב הפירוק של דופן התא ושל כמות דופן התא שלא תתפרק כלל, זו שגם אם תישאר במערכת העיכול באופן תיאורטי לעד עדיין לא תתפרק.

קצב הפריקות של הדופן (מחושב באמצעות הנעכלות בנקודות זמן שונות) מסייע להעריך את תרומת האנרגיה של הצמח לחיידקי הכרס, זהו מדד חשוב לחיזוי תפוקת הכרס וגם לשליטה ברמת החומציות בכרס. בנוסף, מידת הנעכלות תקבע גם איזה חלק מהצמח לא יעכל כלל. זהו פרמטר חשוב שכן מסייע לנו בהערכת מידת הנאכלות של הצמח (כמה קל יהיה לבעל החיים לאכול את הצמח) מצד אחד אולם גם מאפשר לנו להבין מהי תרומת האנרגיה האמיתית של הצמח לבעל החיים שכן מה שלא נעכל כלל, יוצא החוצה הולך לאיבוד ופוגע בניצולת המזון.

מצורפות תוצאות של שני תחמיצי תירס שנקצרו בקיץ האחרון בגליל העליון. שניהם נקצרו ב 34-35% חומר יבש. שני התחמיצים שונים במספר רב של פרמטרים אך לטובת הדיון אתייחס כרגע רק לאיכות דופן התא.

כאשר משווים את קצב הפריקות של שני התחמיצים (ריבועים ירוקים) אז למרות המספרים הנמוכים יותר בתחמיץ השני, קצב הפריקות מהיר יותר, הנושא מורכב ולכן רק נאמר שבאמצעות משוואה המשקללת את קצב הנעכלות בנקודות זמן שונות מתקבל ערך המייצג את קצב הפירוק בשעה. ערך גבוה יותר אינו בהכרח טוב יותר, הוא רק מסייע לנו בהבנה של התנהגות התחמיץ בכרס ומשמעות העיבוד על יציבות הכרס.
כאשר בוחנים את כמות דופן התא הלא נעכל ב 240 שעות (ריבוע אדום) ניתן לראות שבתחמיץ הראשון הכמות נמוכה ביותר, 7.1% מהחומר היבש. זהו תחמיץ משובח שיאכל היטב והנצילות שלו גבוהה. לעומתו, התחמיץ השני באיכות בינונית ומטה עם 15.9% דופן תא שאינו נעכל ב 240 שעות. כושר האכילה של תחמיץ זה מוגבל יותר והנצילות שלו נמוכה יותר.

המספרים המתקבלים בבדיקות מבלבלים לעיתים שכן הנעכלות בשלוש נקודות זמן (ריבועים ירוקים) מחושבת כאחוז מדופן התא ואילו אחוז החומר הלא נעכל (גם הוא בשלוש נקודות זמן) מחושב כאחוז מהחומר היבש. זו גם הסיבה שהמספרים לא מסתכמים ל 100%. זה מבלבל עוד יותר שכן מידת הנעכלות של הדופן נמדדת עד 240 שעות שזה עשרה ימים כאשר בפועל אנחנו יודעים שאף חלק מהמזון האורגני לא נשאר במערכת העיכול של בעל החיים זמן ממושך כל כך.

השימוש בערכים הללו מאפשר לנו מספר דברים:

1. אנחנו יכולים לדייק את רמות הפל"מ (פחמימות לא מבניות) במנה ולהתאימן לרמת הפריקות של המזון הגס.
2. אנחנו יכולים להחליט עד כמה מהמזון שנבדק ניתן לשלב במנה מבלי לפגוע באכילה. לכל מזון גס יהיה מרכיב של דופן תא שאינו נעכל וסך החומר הלא נעכל משחק תפקיד משמעותי באכילה.
3. התוצאות הללו מאפשרות לנו לבחון בצורה מדויקת את איכות הירק שקצרנו ולקבל החלטות אופרטיביות בעונת הקציר הבאה, החלטות שיאפשרו לנו לקצור ירק באיכות טובה יותר בהנחה שאנחנו מאמינים שחשוב ואפשר לשפר את איכות המספוא.