הקשר בין איכות המספוא הגס להרכב השומן בחלב

רקע

איכות המספוא מושפעת מגורמים רבים. במספוא החורף קציר מוקדם מספק אמנם מזון גס איכותי אך טומן בצידו בעיות אגרוטכניות ומעלה באופן משמעותי את מחיר המספוא. לעומתו קציר מאוחר של מספוא החורף מתבטא בשחתות ותחמיצים באיכות נמוכה אך היבול גדול יותר ועל כן המחיר לכאורה יותר אטרקטיבי. בתחמיצי התירס המהווים את עיקר מספוא הקיץ קיים מחסור במידע בנוגע לזנים הנחוצים, מועדי קציר הנכונים ויעדי הגידול של מספוא זה עבור פרות חלב גבוהות תנובה. למרות השונות הגדולה והמחסור בידע קיימת הסכמה כללית בין אנשי המקצוע כי איכות המספוא בעלת משקל מכריע על פעילות ותפוקת הכרס וכתוצאה מכך גם על התוצאה המקצועית והכלכלית.

הרכב השומן בחלב מושפע אמנם משינויים באורך היום אך עיקר התנודתיות קשורה לממשק ההזנה. בעבר התמקדו מרבית הניסיונות להתמודד עם אותה תנודתיות באמצעות שינויים בשיעורי המזון הגס אך לפעולה זו מספר השלכות הקשורות ליעילות ההזנה, שיעור החלבון בחלב, ייצור חום מוגבר ועוד. במהלך השנים האחרונות עלה השימוש בתוספי מזון המשמשים ל"העלאת" אחוז השומן בחלב. השימוש בתוספים הללו גבר בעיקר לאור השינויים שחלו במדיניות התשלום עבור שומן החלב.

הקשר בין איכות המספוא הגס להרכב השומן בחלב

הגורמים המעכבים את ייצור שומן החלב מקורם בחומרים ייחודיים הנוצרים בכרס הפרה, חומרים אלו נספגים במעיים ומשפיעים באופן ישיר על רקמת העטין. מדובר בחומצות שומן ייחודיות הנוצרות בכרס ומקורן בשומן לא רווי המגיע מהמזון המואבס לפרות.
על מנת שהשומן הלא רווי במזון יעבור מהפך לאותו חומר ייחודי שמדכא את ייצור השומן בחלב נדרשים תנאים מיוחדים בכרס. מרבית העוסקים בהזנת מעלי גירה מכירים את ההשפעות שיש למזון גס, סוכרים זמינים ובופרים על הרכב השומן בחלב. היחסים בין המרכיבים הללו ובעיקר השניים הראשונים, משנים את מקדם החומציות במנה (זהו קצב ייצור החומצות ליחידת זמן) ואת תנאי התסיסה בכרס ומאפשרים לאותם חומרים ייחודיים להגיע למעיים ומשם לעטין ולהשפיע על ייצור השומן בחלב.

מקור חשוב של אותו שומן לא רווי נמצא דווקא במזונות ממקור תירס. במשך שנים רבות נהגנו להפחית את כמות גרעיני החיטה והשעורה מתוך מחשבה שהם פריקים מדי וכי שימוש מוגבר בגרעין תירס יפחית את העומס החומצי ויתרום לשומן החלב. מחקרים עדכניים מלמדים אותנו כי בגרעיני התירס קיימת כמות גבוהה של אותו שומן לא רווי המעכב את שומן החלב. מכאן ניתן להבין מדוע "מנות פסח" המתבססות על תחמיץ תירס בשילוב עם גרעיני תירס ומוצרי תירס נוספים מהווות "מתכון" לדיכוי ייצור השומן בחלב, גם כאשר כמות המזון הגס תקינה.
יתרה מכך, ידוע כיום כי תחמיץ תירס עשיר בגרעינים עשיר גם באותו שומן לא רווי ולכן ההשפעה של תחמיצי תירס עתירי גרעינים על הרכב השומן בחלב כפולה, גם יציבות כרס פחותה וגם הרבה שומן לא רווי המדכאים יחדיו את ייצור שומן החלב.

יתכן ובתחמיצי חיטה שנקצרו מאוחר קיימת גם כן כמות גבוהה של שומן לא רווי, זו שאלה עליה לא קיימת תשובה וגם אין בידינו אמצעים לבדוק זאת. יחד עם זאת לאור ניסיון השנים האחרונות בו נצפתה פגיעה משמעותית בכמות השומן בחלב במקרים בהם נעשה שימוש בירק מוחמץ שנקצר מאוחר אני נוטה לחשוב שגם בירק החיטה קיימת התאמה בין כמות העמילן לכמות השומן הלא רווי.

קיימים מזונות נוספים בעלי השפעה שלילית על שומן החלב כגון DDG שומן מוגן ועוד אך הם אינם קשורים למספוא הגס ואיכותו. המחקר הרב שנעשה בתחום בשנים האחרונות מכוון אותנו לאזן את הרכב חומצות השומן במזון המוגש לחולבות מתוך ההבנה שליחס בין החומצות השונות יש השפעה משמעותית על היצרנות, הבריאות והרכב השומן בחלב.

כיצד נאזן בין איכות המספוא וחומצות השומן השונות

שימוש במספוא חורף שנקצר מאוחר יתבטא במחסור בסיב אפקטיבי. מחסור זה בשילוב עם כמות עמילן פריק גבוהה מהרגיל יגבירו את חומציות הכרס. יתכן וכמות השומן הלא הרווי שתגיע ממזונות אלו תהיה גדולה יותר. שימוש בבדיקות מעבדה מתקדמות המספקות לנו מידע הנוגע לאיכות הסיב וכמות העמילן תאפשר לנו להעריך בצורה מדויקת את תרומת הסיב ולאזן את כמות הסיב האפקטיבי כל זאת תוך שמירה על אספקת אנרגיה מטבולית מספקת. בדיקות אלו חשובות גם בעת השימוש במספוא קיץ כתחמיץ תריס שכן רמת השונות בתחמיצים הללו גדולה בעיקר בכל הקשור לתרומת העמילן המשפיע כאמור על מידת חומציות הכרס.

מכיוון שתנאי תסיסה מיוחדים בכרס אינם יכולים לפגוע בייצור השומן בעטין כאשר לא מאביסים בעודפי שומן לא רווי חשוב לאתר את אותם מזונות שתרומתם לשומן הלא רווי גבוהה מהרגיל. המרת מזונות אלו בשומן רווי יכולה לסייע בפתרון הבעיה.

התמודדות עם שומן נמוך בחלב צריכה להתבצע בשני מישורים, הראשון הוא תיקון היציבות בכרס והשני הוא הפחתת כמות השומן הבלתי רווי במנה, להלן המהלכים שניתן לבצע בשני המישורים:

מניעת חוסר יציבות של הכרס.

1. אמצעים ממשקיים כגון מניעת עומס חום והפרעה לפרות.
2. ממשק אבוס קפדני.
3. אמצעים תזונתיים הקשורים להרכב המנה:
   • העלאת כמות המזון הגס – בשיטה הזו רצוי לקחת בחשבון גורמים נוספים כגון הרכב החלבון בחלב. פעולה זו יכולה להתאים כאשר עומד לרשותנו מזון גס באיכות גבוהה אשר כמות הדופן הלא נעכל בו נמוכה.
   • הפחתת מקדם החומציות. בשיטה זו אנו אמנם מפחיתים את רמת החומציות הכרס אך עלולים לפגוע בתנובת החלב וגם בייצור החלבון בחלב ולכן כושר התמרון בה מוגבל. הדרך המועדפת היא שמירה על רמת סוכרים נאותה תוך המרה של חלק מהעמילן בסוכרים פשוטים.
   • שמירה על הומוגניות ורטיבות של המנה באופן שיפחית מיון.

הפחתת כמות השומן הבלתי רווי במנה.
על מנת להפחית את השומן הלא רווי הבעייתי עומדות לרשותנו שתי דרכים עיקריות:

1. הקטנת כמות המזונות המכילים שומנים שאינם רוויים כגון מוצרים ממקור התירס. שימו לב למזונות ממקור התירס חדשים שהגיעו למחוזותינו בהם שיעור השומן במזון גבוה באופן חריג, מזונות אלו עלולים לפגוע באופן קשה בייצור השומן בחלב.
2. המרת חלק מהשומן המוגן הקלאסי במוצרים מסחריים בהם קיים ריכוז גבוה של שומן רווי. אמצעי זה אפקטיבי ביותר ומצאי המוצרים מסוג זה עולה בהדרגה ויש לתת את הדעת על עלות המוצרים אל מול התועלת שלהם.
   חשוב להבין שמוצרים אלו פועלים בשני מישורים עיקריים, הראשון הוא מניעת הפחיתה בשומן בחלב והשני הוא אספקת חומרי מוצא לייצור שומן החלב בעטין.
   על מנת להשתמש בהם יש לאזן את מקורות השומן האחרים ולהתחשב בנעכלות שלהם וההשפעות הנוספות שלהם על הסיב וסביבת הכרס.

לסיכום

שומן נמוך בחלב משמש כסמן ליציבות כרס לקויה. יחד עם זאת הוא יכול להגרם גם עקב שינויים בתהליכי תסיסה שאינם קשורים בהכרח לבריאות הפרות. ההחלטה האם יציבות הכרס ובריאות הפרות טובה צריכה להיעשות באמצעות תחקיר מסודר הכולל מגוון סימנים קליניים של הפרות, מעבר על הרכב המנות ותחקור ממשק ההזנה.

במידה והחלטנו כי בריאות הפרות טובה ואין עדות לבעיות ביציבות התסיסה בכרס מומלץ לבחון את הכדאיות הכלכלית הכרוכה במניפולציות תזונתיות לטובת העלאת השומן. ניתן להיעזר בי על מנת לקבל החלטות מושכלות בעניין.